זכויות חיילות ושוטרות הנפגעות בשירות


במהלך השנים התגבשה בבסיסי צה”ל, אשר אמורים לספק הגנה מלאה לחיילים ולחיילות השוהים בהם, וכן במשטרה, תופעה רווחת של הטרדות מיניות חוזרות. השירות הביטחוני המאופיין בלינת חיילות בבסיס ולעיתים המצאות יחד בכל שעות היממה, ההיררכיה הברורה בין החיילות למפקדים, פער הגילאים שבין החיילות הצעירים למפקדים המבוגרים, חששם של החיילות כי המערכת הצבאית תזלזל בתלונותיהם, בסיסים סגורים שבהם יש רוב גברי ומיעוט נשי הם רק חלק מהסיבות שעבירות המין הפכו לנפוצות בצה”ל והמגמה רק מתרחבת. דברים אלו נכונים גם בתחנות המשטרה ולאופי עבודתם של השוטרים.

חיילות ושוטרות שעוברות פגיעות מיניות אינן יכולות להחליט לעזוב את היחידה’ בשונה ממקומות עבודה אזרחיים, והן נאלצות להמשיך ולהגיע לבסיס או לתחנה בה חוו את הפגיעה ולעיתים לסבול הטרדות מיניות חוזרות מן המטריד.

כתוצאה מעבירות אלו נותרות רבות מהחיילות והשוטרות המוטרדות פגועות פיזית ונפשית ומתקשות להתגבר על הפגיעה.

כדוגמא רק בשנת 2013 התקבלו 561 תלונות על פגיעה מינית בצבא, זאת על פי נתוני היוהל”ן (יועצת הרמטכ”ל לענייני נשים), ואולם מרבית המתלוננות סירבו להגיש תלונה רשמית במשטרה. בנוסף, ניכר שמספר תלונות זה רחוק מלשקף את מספר ההטרדות המיניות המתרחשות מדי שנה בצבא. אין נתונים ממשטרת ישראל.

הסיבות לכך רבות ומגוונות. החיילות והשוטרות לעיתים מפחדים שתלונותיהם לא יטופלו ברצינות, שגרסתן לא תתקבל ושהן תדרשנה לעבור הליך משפטי מייגע.

חוק הנכים (תגמולים ושיקום), משנות החמישים נותן למעשה מענה למצוקה קשה זאת. על פי החוק ניתן כיום להגיש למשרד הביטחון תביעה להכרה בנכות פיזית או נפשית כתוצאה מהטרדה מינית במהלך השירות הצבאי. וזאת בין אם הוגשה תלונה פלילית כנגד המטריד ובין אם לאו.

ההכרה מקנה לתובעות מעמד של נכה צה”ל, בדומה לחיילי צה”ל אשר נפצעו בקרב ומאפשרת להן לקבל תגמולים כספיים לכל החיים, ולא פחות חשוב מכך, טיפולי סיוע ושיקום הדרושים להן.

כדי לבסס הכרה בנכות זו די להוכיח שהתקיפה המינית אכן ארעה בשירות הביטחוני ברמה מתקבלת על הדעת, בניגוד להליך הפלילי שבו יש צורך להוכיח כי הפגיעה המינית ארעה מעל לכל ספק סביר. לכן במקרים רבים יתכן שהמטריד יזוכה בהליך הפלילי אבל החיילת או השוטרת המוטרדת מינית עדיין תקבל הכרה ומעמד של נכה צה”ל.

רק לאחר שהתובעת תוכר כמי שנגרמה לה פגיעה כתוצאה מהטרדה מינית בשירות, היא תזומן לוועדה רפואית, דיסקרטית וחסויה, שתקבע את רמת הפגיעה הפיזית או הנפשית שנגרמה לה.

תביעה זו, אינה מופנית כנגד המטריד הספציפי אלא כנגד משרד הביטחון, לעיתים אף לאחר שהמטריד כבר השתחרר מהשרות במשטרה או בצבא.

בהתאם לכך מדובר בהליך מרוכך יחסית, שכן המטריד אינו נאלץ להילחם למען שמו או חירותו ובמקרים מסוימים יתכן שאף לא ייתן את גרסתו הנגדית לעניין כלל.

על פי החוק היבש תביעות להכרה כנכים מתיישנות שלוש שנים לאחר מועד השחרור, ואולם אין המדובר בסוף פסוק ובמקרים בהם מתרשם משרד הביטחון כי ההטרדה המינית גרמה לחיילות פגיעה ממנה הן עדיין סובלות, הוא נאות לדון בבקשתן ולעשות עימן צדק, בדומה לתביעות של הלומי קרב המוגשות לאחר שנים רבות. בנוסף היות ובהליך זה לא מדובר בהרשעה פלילית של המטריד, קל יותר לתובעות להוכיח את גרסתן גם בחלוף שנים ממועד הפגיעה.

יש לקוות שמשרד הביטחון עבר כברת דרך מאז שנפוצו אמירות כ “הטובים לטייס הטובות לטייסים”, ושהיום הוא מתייחס להטרדות מיניות בחומרה רבה. כמו כן עלתה מודעותו לנושא של פגיעה נפשית ופוסט טראומתית.

כך לדוגמא זכתה שוטרת אשר סבלה בשירותה מהטרדות מיניות ע”י מפקד הסיור מינית, בהכרה כנכת צה”ל הסובלת מפגיעה פוסט טראומתית.

במקרה אחר חיילת נוספת אשר הוטרדה מינית על ידי מפקדה במהלך שירותה הוכרה כנכת צה”ל הסובלת מהפרעה פוסט טראומתית. כיום מבקשת החיילת להכיר גם במחלת הסכיזופרניה אשר התפתחה אצלה במהלך השנים.

ובמקרה נוסף חייל אשר סבל ממעשה מגונה אשר בוצע בו על ידי רופא צבאי הוכר כנכה צה”ל הסובל מפגיעה פוסט טראומתית.

הצעת חוק שהובאה לשולחן הכנסת קבעה כי יש לשנות את חוק הנכים כך שתתקיים הפרדה בין מעמד חיילי צה”ל שנפגעו במהלך פעילות מבצעית לבין אלה שלא נפגעו מפעילות מבצעית.

ואולם מדוע על החיילות והשוטרות להיפגע מהצעת חוק זו? הפרדה זו אינה ראויה באופן שהיא עלולה לפגוע בין היתר בשוטרות ובחיילות הסובלות מפגיעות נפשיות בעקבות הטרדה מינית שחוו בשירות המשטרתי או הצבאי. טראומה מפגיעה מינית עלולה להיות לא פחות חמורה מטראומה כתוצאה מקרב ועלולה לגרום לתסמינים נפשיים דומים כגון זיכרונות חוזרים, תגובות גופניות לזיכרון הטראומתי והימנעות ממצבים המזכירים את הטראומה.

אם לא די בכך, הרי שבעוד שחייל הלום קרב יכול להימנע יחסית בקלות מסיטואציות של קרב שאינן תדירות בחיים האזרחיים, הרי שנפגעה מינית עלולה לפתח סימפטומים קשים של הימנעות מיחסים זוגיים ומיניים אשר עלולים להשפיע באופן מהותי על חייה.

השינוי המוצע שבחוק יפגע בחיילות ובשוטרות רבות, בלי קשר לאלו שחוו הטרדה מינית. ואולם ייתכן שמעז יצא מתוק: דווקא השינוי המוצע עשוי לדרבן שוטרת וחיילות לשבור את שתיקתן ולהגיש את התביעה כבר עתה.

למאמרים נוספים של משרדנו קראו כאן

 

חדשות